בראשית

באיזה יום ברא אלוהים את האדם?

ביום שלישי. 

כן, אני יודעת שלמדנו בבית הספר שביום שישי אבל אם קוראים את פרק בראשית זה בפירוש כתוב שם.

סיפור אדם וחווה מתחיל במילים: אלה תולדות השמיים והארץ ביום עשות ה' אלוהים ארץ ושמיים: ולמי שלא הבין באיזה יום מדובר, יש פירוט במשפט הבא - וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלוהים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה: ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה".

אם נחזור אחורה לתיאור ימי הבריאה נראה כי היום בו בבוקרו עדיין אלוהים לא המטיר מים ולא צמח עוד שיח השדה הוא יום ג'. ביום זה נברא האדם אשר נוצר מהאדמה מהעפר. אולי נכון יותר לומר שביום זה נבראו אדם וחווה.

לפני כחמש עשרה שנה למדתי קורס מבוא לקבלה תוך כדאי שאני מתקרבת ליהדות ואף ניסיתי לקיים חלק מהמצוות, אלו אשר הוסברו לי על ידי המורה. קראתי פעמים רבות בספר בראשית וראיתי שם רמזים למשהו שנכתב גם בתפיסות רוחניות שונות – שינוי מאוד גדול שיקרה בתקופה זו: "עידן הדלי".  המורה הסביר כי אנו מתקרבים אל "האלף השביעי" אך כאשר הראיתי לו את הרמזים שבספר בראשית לשינוי התודעתי הוא אמר לי שאסור לי לעסוק בכך ושאיני יכולה להבין את מה שגיליתי. מובן שזה חיזק את אמונתי כי יש כאן משהו חשוב. וגם גרם לי להפסיק לבוא לשיעורים.

ה"סוד" אליו אני רומזת הוא בכך שאדם וחווה לא נבראו ביום שישי. אותו אדם שנברא בצלמו ובדמותו של האל ביום שישי ושלו ניתנה הברכה "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמיים ...." אדם זה עוד לא נברא כיוון שעדיין לא הגענו אל היום השישי....

האדם אשר נוצר ביום השישי נוצר בצלמו של אלוהים ואילו אדם וחווה אלו שנזרקו מגן עדן וקוללו לעצב וליגע כפיים נוצרו מן האדמה ועליהם חלים כל "חוקי האדמה" .

בסיפור הבריאה משולבים שלושה רבדים שונים:

א.סיפור של חלקים המתקיימים יחדיו בתוך הפרט השלם.

ב. סיפור שבין אדם לאדם אחר - אשה וגבר.

ג. סיפורה של האנושות כולה.

שלושת הרבדים משתלבים יחדיו. אפשר לראות בסיפור אדם וחווה רמזים ל "וירוס האנרגיה המינית" בכמה רבדים וכמו תיאורו של טוביאס* גם כאן נוכל למצוא את חוסר האיזון המאפשר לוירוס להתקיים וגם את התרופה לו.

הסיפור מתחיל מהבריאה של אדם – "וייצר ה' אלוהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה": אפשר לראות כאן הקבלה לרגע הלידה בו הנשימה מפיחה חיים בגוף התינוק. בהקבלה להיוולדות האנושות מתוך האבולוציה התודעה של החיה מתעוררת לתודעה אחרת בעלת יכולת למודעות. ויטע ה' אלוהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר: ויצמח ה' אלוהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל – כאן מתוארת תודעת היחיד במצב הפאסיבי של התינוק, אולי אפילו עוד ברחם היחיד אשר נברא מהחומר נמצא בגן עדן משמע באחדות עם אלוהים כאשר כל אשר הוא רוצה מתגלם עבורו. גן העדן מסמל את השפע והאושר והאדם אשר חי בו חי בשלווה גמורה כיוון שהכל נמצא שם לפי צרכו. "ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע:" 

בתוך גן העדן יש את הפוטנציאל. אך קיימת גם מגבלה – "ויקח ה' אלוהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה ויצו ה' אלוהים על האדם לאמור מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות:" בגיל שנתיים בדרך כלל מגלה הילד שלכוחו על הסביבה יש מגבלות, הוא צריך לרסן את סקרנותו הוא עוד אינו מבין את הסכנות, ועל פי הכתוב ההבנה שלו (או בהקבלה של אדם וחווה) עלולה להוביל אותו דווקא להרס. אם יפתח התינוק ידיעה לפני שהוא מתפתח וגדל תמות תמימותו, סקרנותו וחיותו. המגבלות נועדו לאפשר לו התנסות חיה ומלאת תענוג. החברה האנושית גם היא מתנסה בכוחותיה וביכולותיה ולוקחת מכל הבא ליד שכדור הארץ מספק לה. זו אינה חברה של מי שיכולים לקחת את הפיקוד על כל שאר ההתפתחויות האבולוציוניות.

ויאמר ה' אלוהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו: ויצר ה' אלוהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמיים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו: משפטים אלו מגבילים את ייעוד האדם ליכולת לקרוא ליצירות בשם. בנפשנו פנימה בסבילות הגילאים 3-7 אנו מתנסים בכל מיני חוויות ורק מזהים אותם כחלקים פנימיים שלנו. האדם בסיפור למעשה מתחיל ליצור בתוכו הפרדות מתוך הזיהוי של מה שנפרד ממנו ונמצא מחוצה לו. אך בהמשך, ההפרדה וההפרטה של החוויה יוצרות גם את תחושת הריק, ואת הכמיהה להתמלא. ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמיים ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו:

ויפל  ה' אלוהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעותיו ויסגר בשר תחתנה ויבן ה' אלוהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם: ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת:

מדוע נבראת האישה? או בהקבלה לתהליכי האנושות - מה מקור הדואליות?

האשה נבראת למען תחושת ה"ביחד" אך עצם הימצאותה כבר יוצרת דואליות של יש ואין.

מתי ברמה האישית נוצרת בתוכנו הדואליות של ימין ושמאל, של נשי וגברי בתוכנו, של מה שמואר ומוכר ומה שאינו? התהליך הפנימי – מקביל לחיצוני ההבנה של היחיד כנפרד גם יוצרת פירוד בתוכו יוצרת את השניים את היישום בחוץ ואת הפוטנציאל ליישום בפנים.

הנחש – קו האמצע זה אשר מזעזע בתוכנו את האיזון כדאי ליצור תנועה, הנחש אינו קיום בפני עצמו כי אם התנועה שבין השניים, הימין והשמאל הנשי והגברי. כאשר הנחש מפתה את חווה הוא מספר לה כי בניהם, בין הנשי והגברי ישנו עוד משהו שאינו גלוי בפניה.

כמו נערים בגיל ההתבגרות אשר עולמם מזדעדזע מגילויי המיניות הראשונים, הנה קיימת בהם עוצמה ותשוקה שעליהם לגלות והיא גם מפחידה לא ברורה – מה עושים איתה?

הנחש מפתה את חווה להכיר בקיום של שני פוטנציאלים במפגש שבין הצדדים – עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע. עץ הדעת טוב ורע משול לחשיבה והערכים אלו אשר נמצאים בהקבלה לגוף נפש בעורף בראש בחשיבה.

דעת טוב ורע העיסוק הפילוסופי במוסר ובנתינת צורה לרוח – אלו הם מאפייני הרוח כפי שהכרנו אותם עד היום. אך כאשר אדם וחווה פוגשים ברוח הם מתלבשים הם מתביישים וכך היכולת להבחין לברור לזהות הופכת צורתה היפה והפורחת לאלמנט באדם אשר בו הוא נתלה – שיפוט בחינה ודת.

כל אלו קורים כי האדם לא השלים את התהליך ולא פגש בעוצמה ובפוטנציאל השני שברוח – עץ החיים. בבילבול אותיות – חיי עצמה – אלו מושגים הן מהאנרגיה העוצמתית והן מכך שהעצמה מושגת מלחיות את עצמך, מהיכולת להחיות את העצמי.

עץ החיים הינו האפשרות של אדם להזין את עצמו באנרגיה להיות מלא עוצמה. עץ החיים נמצא בין איברי המין ללב – הוא האפשרות לאהוב את עצמתך ולהעצים את האהבתך – זהו קשר מחייה מאפשר ומכיל, והוא נמצא בפוטנציאל של כל אדם.

נחזור לסיפור אדם וחווה ברובד הפרטי האדם השלם, זה אשר מכיל בתוכו את אדם ואת חווה ואת הנחש, מתכווץ אחרי שאכל את עץ הדעת. הכיווץ אינו מאפשר לו להכיל את עץ החיים. הכיווץ הוא הבושה והפחד מהגילוי כי יש טוב ורע הפחד מהדואליות מכווץ בתוכו בשרשרת של כל אחד מהחלקים שלו – החלק הנשי נידון ליצור את החיים מתוך כאב.

החלק הגברי נידון למאמץ ואף הנחש  - קו האמצע - האיזון נידון להיות על גחונו – מכאן והלאה העוצמה המינית נקברת לה בקרקעית גופנו ואינה משרתת אותנו יותר כי אם מפחידה ומתסכלת.

שני שומרים לא מאפשרים לנו לחזור ולגלות את העוצמה המינית – הכרובים המלאכים השומרים על גן העדן ברכותם ואהבהתם המכילה כל אינם זוכים לאמון של אדם וחווה המכווצים והמבוישים שני צידנו הכואב והמתאמץ אינם יכולים להכיל את אהבת הכרובים.

ודבר נוסף מפריד – להט החרב המתהפכת – זו משולה בקבלה לתהפוכות החיים לדרמות אשר מסיטות אותנו מלחוש בתודעת גן העדן אך נוכל גם להקביל אותה לוירוס המיני (מושג של מעגל הארגמן):

פן בתוכנו אשר משתלט עלינו ומכווץ אותנו במרכז הגוף בין איברי המין ללב ואינו מאפשר לנו ליצור בניהם את החיבור המרפא. להט החרב המתהפכת  - להט – העוצמה והאש שבתוך הגוף שאם התעוררותם הראשונית הם מפחידים ומרגישים כאילו הם עלולים לשרוף, החרב הוא סמל לפן הפאלי שבוירוס וההתהפכות – הפעולה הכואבת שהופכת את הקרביים בכל ניסיון להשתחרר מהשליטה.

לשחרר את החרב פירושו להסכים לחוש את חיי העוצמה של עץ החיים את חיי עצמך, פירושו להסכים להגיע לגן התענוגות שבתוכך מבלי להשאב לתהפוכות בחוץ ובפנים אשר מנסות לכווץ אותך מתוך הרגל...

בחזרה לשלושת הרבדים:

א. סיפור של חלקים המתקיימים יחדיו בתוך הפרט השלם: התהליך המתואר בסיפור אדם וחווה הוא סיפור של התפתחות התודעה מתודעת התינוק, דרך הבנת החלקים השונים בתוכנו ובעיקר הואליות ועד גילוי העצמה הפנימית של האדם המואר - זה שנברא ביום השישי.

ב. סיפור שבין אדם לאדם אחר - אשה וגבר - סיפור הבריאה הכפול הוא סיפור של מעבר בין זוגיות שבה האחר הוא "השני" ההפך ממך, ומתוך תהליך ובריאה הבורא בתוך הפרט והכרה בחלקיו השונים הוא נהיהמופרד, אצמעי, דם שלם.

ג. סיפורה של האנושות כולה - הנה אנו מתקרבים ליום השישי, היום בו הפרטים יהיו בתודעה החדשה של עידן הדלי והאנושות תוכל לקבל לידיה את הובלת כדור הארץ ואת האחריות - רק לפני זה אנחנו צריכים לעבור את תלאות התקופה בה אנחנו נפרדים בסערה מהתודעה הקודמת, התודעה התינוקית בה אנחנו נוהגים בחוסר איזון כלפי הבריאה ואחד כלפי השני. 

מי ייתן ונגיע מהר אל היום השישי, אל האדם החדש והשלם, זה אשר יכול להוביל את כדור הארץ חזרה לתודעת גן עדן. 

נכתב ב-2011

*טוביאס הוא יישות, ניתן לשמוע ולקרוא את דבריו ב"מעגל הארגמן" https://www.crimsoncircle.com/